ברזנה. כך נקראה וכך נקראת כיום עיירה
זו בוהולין.
ברזנה הפורחת משתרעת לרוחב הגדה השמאלית של הנהר סלוץ. עם תושביה נמנים
פולנים, אוקראינים ושלושה וחצי אלף יהודים.
היהודים עוסקים במסחר ובמלאכה זעירה כגון: סנדלרות, חייטות, נגרות
וכו'.
בעיירה בית ספר פולני-אוקראיני. בנוסף היה בית ספר אחד של "תרבות"
ותלמוד תורה.
בבית הספר האוקראיני למדו אוקראינים בלבד. השנאה ליהודים הורגשה כבר אז
שם.
בבית הספר הפולני למדו פולנים, אוקראינים ויהודים. הפולנים והאוקראינים
היו במיעוט. גם כאן נראתה השנאה והאנטישמיות כלפי היהודים, אך נבלמה
בשל היותם מיעוט.
לא פעם היו מריבות בין היהודים והגויים בעקבות קריאת מילת הגנאי "יהודי
מלוכלך" (ז'וד פרחטוי). על כל פנים, האנטישמיות בברזנה בדרך כלל לא
בלטה במיוחד.
בעיירה היו מספר ארגונים יהודיים: בית"ר, השומר הצעיר ואחרים.
הנוער היהודי בבברזנה היה רחב אופקים והתחלק לקבוצות על פי מעמדות. בני
המעמד העליון שמרו על ריחוק מבני המעמד העני והמבוגרים לא ראו בעין יפה
חברות של בו מעמד עליון עם בן סנדלר, לדוגמא.
כך היו פני הדברים לקראת שנת 1939,שנה
בה ברזנה נכבשה על ידי הצבא האדום. בזמן זה חל שינוי קיצוני של חיי
היהודים בברזנה. כל הפלגים של היהודים התאחדו ופסק ההבדל בין המעמדות.
לא עוד סכסוך בין קופערשטיינען ומאנעס מורעש, או אחרים. כל זאת כלפי
חוץ.
מבחינה רגשית, עדיין קיים הפער והריחוק בין הגבירים למעמד הפועלים.
כניסת הרוסים הקלה מבחינה חומרית על מעמד הפועלים, אך לא לאורך זמן.
שנת 1941 היוותה את תחילת המלחמה בין
רוסיה לגרמניה. תוך מספר שבועות, נסוגו הרוסים מזרחה, בהבטיחם כי ישובו
במהרה חזרה.
אז צצה האנטישמיות במלוא עוזה. מספר מועט של צעירים עזבו את ברזנה
והחליטו לעבור לרוסיה, אך לא כולם הגיעו לאותה מסקנה.
העשירים (הגבירים), כמו "מאזעפקע" ואחרים, ציפו בכיליון עיניים לכניסת
הגרמנים. להם היה העושר יקר מהחיים.
כך נכנסו הגרמנים ואז נהרגה הקבוצה הראשונה של היהודים בפארק גדול.
המשטרה האוקראינית התארגנה לעזור לגרמנים בשוד והרג היהודים. במקביל
התארגנה בקהילה היהודית קבוצה שהייתה צריכה לספק לגרמנים את כל מבוקשם.
עשירי היהודים ניסו באמצעות זהב, כסף וחנופה, לקנות את נשמתם מידי
הגרמנים, אך לשווא. המצב החמיר, אנשים רעבו ללחם ורבים מתו מרעב.
הוגדר הגטו, ממנו לא היה היתר לצאת.
כל היהודים הכפריים הובאו אל הגטו. אני הסתתרתי ולא הגעתי לגטו, אך כל
משפחתי הובאה לשם. תיאור החיים בגטו מיותר , כי זה דבר ידוע.
כל פקודות הגרמנים בוצעו על ידי המשטרה היהודית, שהתנהגו בברוטאליות
כלפי אחיהם, בדומה להתנהגות הגרמנים, שהיכו מבוגרים וילדים באלות.
פעם הזדמן לי להכנס לגטו להביא מהכפר מזון להורי. יש לציין שליהודים לא
היה היתר להיות בכפר, אך אני לא ענדתי את הטלאי הצהוב ולא הזדהיתי
כיהודי. כשהגעתי למפתן שער הגטו ורציתי לשאול למקום המצאותם של בני
משפחתי,הורי ואחיותי, נתפסתי בכוח על ידי שני שוטרים יהודים
("גראפו"),שהתאכזרוליהודים, בדומה לגסטאפו,(אחד מהשוטרים נמצא כיום
בארץ והוא סופר) והשליכו אותי למרתף, במטרה להכניסני ל "לאגר" ומשם
לצרפני למשלוחים למחנות השמדה. ניסיתי להתנגד אך לא הצלחתי. בעזרת מכות
באלות נעלו אותי בבריח.
למחרת נלקחתי עם עוד שלושים צעירים ל"לאגר". המשטרה היהודים ואוקראינים
הובילו את הקבוצה. בדרך הצלחתי להמלט ולא חזרתי יותר לברזנה.
שנת 1942. שמועות כי הגרמנים יחד עם
האוקראינים, אלה שחיכו ל "סאמסטיינא אוראינא" על פי הבטחתו של היטלר,
אם ישיגו מסות של יהודים לשחיטה.
הגיע תור "ברזנה". הגרמנים חיפשו את היהודים שהסתתרו אצל הגויים בכפר.
ועד הקהילה היהודית ידע עלי ושלח שני שומרים, שאחד מהם נפל. השני בשם
"איסר גלדלמן", עבר מגוי לגוי כדי לאתר יהודים.
הגויים הוזהרו כי אם יאכילו אותי, ישרפו עם כל משפחתם. למרות זאת, הגוי
שאצלו הסתתרתי, שקיבל חינוך קומוניסטי, לא התרשם מאיומים אלה.
