ככל שצופים למרחקים גדולים יותר, כך רואים חלקים יותר ויותר מוקדמים מהיקום. זו הסיבה שצוות אסטרונומים בחר לצפות בפיסת שמיים בגודל הירח המלא הנקראת "השדה העמוק של סובארו" (השם נובע מצביר הכוכבים "פליאדות", לא מחברת המכוניות). בעזרת הטלסקופ "סובארו" היפני שממוקם בהוואי, האסטרונומים "בהו" בפיסת השמיים הזו מספר פעמים, בכל פעם במשך שני לילות רצופים, וזאת על-מנת לאסוף את האור המועט מיותר מ-150,000 גלקסיות שניתן לראות באזור מצומצם זה של השמיים. למה צריך כל-כך הרבה גלקסיות? כדי לצוד סופרנובות, הפיצוצים האדירים של כוכבים גוססים. הצוות מצא בסך-הכל 150 סופרנובות, ביניהם 12 מהפיצוצים הרחוקים ביותר שאי-פעם נצפו - כל-כך רחוקים, שהאור שלהם יצא לדרך אלינו לפני 10 מיליארד שנה.

בעזרת מדגם הסופרנובות הגדול הראו החוקרים שסופרנובות מסוג מסוים, הנקראות Ia, היו נפוצות פי 5 כאשר היקום היה אך שליש מגילו היום. סופרנובות מסוג זה הן יצרניות עיקריות של היסוד ברזל ואסטרונומים רבים משתמשים בהן כדי למדוד מרחקים ביקום. השימוש האחרון הוביל לגילוי שהתפשטות היקום מאיצה בהשפעתה של "אנרגיה אפלה" מסתורית (על גילוי זה הוענק היום פרס הנובל בפיזיקה לשנת 2011 לפרלמוטר, ריס ושמידט). על-ידי מעקב אחר תדירות הפיצוצים הללו לאורך התפתחות היקום ניתן הן לשחזר את ההיסטוריה של ייצור היסודות ביקום והן להבין טוב יותר את טבע הפיצוצים עצמם.

התמונה בצד ימין של העמוד מראה את אחת הסופרנובות הרחוקות והעתיקות ביותר שאי-פעם התגלו. סופרנובה זו התפוצצה לפני כ-10 מילארד שנה, 5 מיליארד שנה לפני שמערכת השמש שלנו נוצרה.