"מפני
שזה קשה" – תוכנית אפולו והמסע אל הירח
מאת
דוד פולישוק
מאמר זה פורסם במגזין "מסע
עולמי", מס' 60.
השיבה אל הירח?
עלותה
האסטרונומית של תוכנית אפולו גרמה לשלטון האמריקאי לכווץ משמעותית את התקציב של נאס"א. על-כן החליטו אנשי הסוכנות להתמקד בפיתוח של
מעבורות חלל רב פעמיות. בניגוד לחלליות אפולו שיצאו מכלל שימוש לאחר מסע בודד (רוב
חלקי החללית נזנחו למעשה על הירח ובחלל), מעבורות החלל נוחתות שלמות כמו מטוסים
וניתן להשתמש בהם שוב ושוב, דבר שהפך את עסקי החלל לזולים הרבה יותר. האמנם? ובכן, לא ממש. תחזוקתן של המעבורות דוגמת קולומביה, דיסקאברי ואטלנטיס, בין טיסה לטיסה
הינה יקרה מאוד כך שכל שיגור עולה מספר של מאות מיליוני דולרים. התפוצצותה של הצ'לנגר בעת השיגור הוכיחה לאנשי נאס"א
כי על התחזוקה להיות מקיפה יותר. שריפתה של הקולומביה
בפברואר 2003, הביאה להחלטה כי מעבורות החלל מדגם זה סיימו את תפקידן, וכעת, באופן
אירוני משהו, חוזרים המהנדסים לתכנן חלליות חד פעמיות בסגנון אפולו. חלליות אלו,
המכונות בשם אוריון, אמורות להשיב את האדם אל החלל בעשור הקרוב ואפילו אל הירח,
החל משנת 2020, לפי החזון שהציע הנשיא בוש בשנה שעברה. מדוע יעברו 15 שנה לבצע
בתוכנית אוריון את מה שנעשה כבר בעבר במשך 8 שנים בלבד בתוכנית אפולו? ובכן, זה
הכסף. הכל רק עניין של כסף.
ועוד: